החלטה בתיק בפ"מ 5848-05-12

1.         זו היא בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 60 יום אשר הוטלה על המבקש ביום 16.5.12, בגין מעורבותו בתאונת דרכים מאותו יום שעה שלא נתן לכאורה זכות קדימה להולכת רגל במעבר חצייה ופגע בה.

2.         המבקש טוען, באמצעות בא כוחו, כי מדובר באירוע שהתרחש במהירות "אפס קמ"ש" וכאשר לאחר האירוע טענה הנפגעת כי נפגעה ברגל בעוד ה"מכה" היתה במראה הימנית של רכב המבקש. עוד עולה, לטענת הסניגור, כי המבקש כבר עבר את מעבר החצייה כך שכנראה מדובר בחוסר תשומת לב של הנפגעת עצמה שגרם ליצירת המגע בינה לבין הרכב. לא זו אף זו, נטען כי קיים עד אובייקטיבי לתאונה אלא שהוא טרם הוזמן למתן עדות במשטרה.

            בבקשה נטען עוד, כי מדובר בנהג הסעות ללא עבר מכביד וללא מעורבות באירועים דומים, אב לתינוקת, המתפרנס בקושי רב מעבודתו ואשר מסייע הן לאמו המבוגרת והחולה והן לאחיו שסובל מ- 100% נכות.

3.         בדיון בפניי הציג הסניגור תצהיר של אותו עד, בו נטען לכאורה כי הנ"ל היה עד לאירוע וכי ראה את המבקש נוסע במהירות אפסית, עובר את מעבר החצייה במטר או שניים ואז לפתע מצד ימין של הרכב הופיעה הגברת שהלכה בהליכה מהירה ובחוסר תשומת לב ונוצר מגע קל ביותר בין הולכת הרגל למראה הימנית של הרכב. העד מציין עוד, כי לפתע ראה את הנפגעת מצביעה על הרגל שלה כאילו קיבלה מכה שם. הוא מצהיר, כי לא היתה בשום שלב פגיעה ברגל.

            הסניגור ציין, כי העד הנ"ל פנה למשטרה מיוזמתו וביקש למסור עדות אלא שהבוחן סירב לגבות ממנו כל עדות. עוד נטען, כי הנפגעת קיבלה הדרה במקום מאישה נוספת, שתציג מצג שווא לפיו נפגעה בחלקים שונים בגופה.

4.         ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, כי ישנן ראיות לכאורה וכי מדובר בנהג מקצועי אשר עליו חובת זהירות מוגברת. לטענתו, המבקש קשר את עצמו לביצוע העבירה וטען כי לא ראה את הולכת הרגל. ב"כ המשיבה לא יכל להתייחס לטענות לעניין הפגיעה שכן בתיק לא היתה תעודה רפואית (!!) על אף שחלפו 8 ימים מאז התאונה. הנ"ל ציין, כי עברו של המבקש מכביד.

5.         בבואו לדון בבקשה מעין זו, אמור בית המשפט לבחון את השאלה ה אם יש בהמשך נהיגתו של המבקש משום פגיעה וסיכון לשלום הציבור, בדיקה המסתמכת הן על עברו התעבורתי של המבקש והן על נסיבות אירוע התאונה דנן ובלבד שנמצאו ראיות לכאורה לחובת המבקש.

6.         לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבידי המשיבה, חומר חלקי לכל הדעות, מצאתי כי יש נסיבות רבות שניתן לזקוף אותן בשלב זה לטובת המבקש ולטובת קיצור ממשי של הפסילה המנהלית.

            תחילה יצוין, כי בתיק אין עדיין הודעה של הנפגעת, אין תיעוד רפואי ואין את עדותו של העד האובייקטיבי, שסביר להניח שהמשטרה תמצא לנכון לגבות ממנו עדות.

7.         מדו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום עולה, כי הנפגעת פונתה במצב קל לבית החולים רמב"ם. אין כל אינדיקציה באשר לפציעתה. מעדותו של המבקש במשטרה עולה, כי לאחר שפנה ימינה לרחוב שמריהו לוין הרגיש "מכה במראה הימנית של הרכב" ועצר על המקום על מעבר החצייה. לטענתו, ירד מהאוטו ואישה שהיתה שם ציינה כי פגע בה. הוא מציין, כי המראה של הרכב התקפלה והזכוכית נשברה וכשנשאל כמה הספיקה הולכת הרגל לחצות, ציין, שזה היה בערך מטר אחד. המבקש מציין כי היו הולכי רגל על שפת המדרכה אולם אף אחד לא עבר ולכן נסע. הוא מציין כי לא הבחין ברמזור המהבהב שמיועד להזהיר על הולכי הרגל.

8.         ייאמר מיד כי דבריו של המבקש במשטרה קושרים אותו הן לפגיעה בהולכת  הרגל והן לאי מתן זכות קדימה להולכת הרגל  במעבר החצייה, שכן הוא מציין כי הפגיעה היתה כשרכבו היה על המעבר וכשהולכת הרגל הספיקה לחצות כמטר לערך. מאידך, בטרם נגבתה עדותה של הולכת הרגל, ובשים לב לעדותו של העד "האובייקטיבי" שגם הוא טרם מסר עדות במשטרה, נראה כי לצורך קביעת עוצמתן של הראיות לכאורה ראוי כי גם עדויות אלה יונחו בתיק.

            אומנם עדותו של המבקש כשלעצמה יש בה כד לבסס את הקביעה של הקצין כי יש יסוד סביר להגשת כתב אישום נגד המבקש, אך בשים לה לנסיבות כולן, אין בכך כדי לומר שיש מקום לפסול את המבקש למשך כל התקופה שנקבעה בפקודה.

9.         כאמור, בית המשפט אינו צריך להסתפק באירוע עצמו, אלא יש לבדוק האם מדובר בנהג מסוכן בשים לב לעבר התעבורתי וליתר הנסיבות.

            המבקש נוהג משנת 1995, צבר לחובתו 40 הרשעות קודמות, ללא מעורבות בתאונות דרכים בעבר.  בנסיבות אלה, אין לומר שעברו התעבורתי אינו מכביד, כפי שטען הסניגור המלומד.

10.        בשים לב למכלול הנסיבות בתיק, לנסיבות התאונה, לעבר תעבורתי של המבקש, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לעובדה כי טרם הסתיים איסוף הראיות וכי אף הנפגעת לא מסרה עדות ולא ברור מה מצבה הרפואי והכל על מנת שהפסילה תהיה מידתית ומאוזנת, החלטתי לקצר את תקופת הפסילה עד כדי שליש התקופה ולהעמידה על 20 יום בלבד.

11.        מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה .

  מזכירות ביהמ"ש תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  ג' סיון תשע"ב, 24 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: